פסק-דין בתיק עד"י 2521/10

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות כאמור, וכן נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת, אשר יוחסו לו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון שנקשר בין הצדדים. במסגרת ההסדר עתרו הצדדים כי בית המשפט ישית על המשיב עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, הפעלת תנאי של 6 חודשי מאסר באופן ש-4 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר, והיתרה בחופף, 2,000 ש"ח קנס או מאסר תמורתם, וכן מאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט.

בית המשפט ציין בגזר הדין כי המשיב החליט להודות בכתב האישום המתוקן לאחר התלבטויות רבות, ולאחר שכפר בעבר באחד מפרטי האישום, והוסיף כי הוא עצמו החליט לקבל את הודאתו של המשיב במסגרת ההסדר "בלב כבד" כלשונו. בסופו של דבר, החליט השופט הנכבד קמא לכבד את הסדר הטיעון, על כל רכיבי הענישה שכלולים בו, אולם הוסיף את המשפט הבא: "ניתן לאזן את הבעייתיות הנובעת מחומר הראיות בהטלת עונש מאסר על  תנאי קל יותר מאשר היה מוטל בנסיבות אחרות, וכך אעשה". בהתאם לכך, גזר השופט הנכבד על המשיב 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנה, ועל כך בלבד מערערת התביעה, וטוענת כי בימ"ש קמא סטה בצורה קיצונית מרמת הענישה המקובלת, ביחס לרכיב עונשי זה. לטענת התביעה, משהגיעו הצדדים להסדר טיעון, לא היה מקום לבית משפט קמא ליתן משקל ממשי נוסף לקולא, לקשיים ראייתיים, שכבר ניתן להם משקל, בהסדר עצמו שאליו הגיעו הצדדים.  לעומת זאת, הסנגור טוען כי הצדדים הותירו את עניין המאסר המותנה לשיקול דעתו של בית המשפט, ומשבית המשפט הפעיל את שיקול דעתו בהתאם להסכמה בין הצדדים, אין מקום להתערב בהחלטתו.

אכן צודקת התביעה בטענה כי הרכיב של מאסר על תנאי שנגזר ע"י בימ"ש קמא חורג במידה ניכרת מרמת הענישה המקובלת ביחס לרכיב עונשי זה, בעבירות שבהן הורשע המשיב. מיותר לומר כי עונש התנאי הוא חלק חשוב מתמהיל הענישה, וכך נאמר לעניין זה בפרשת אילוז:        "... הפסיקה מלמדת, כי עונש המאסר המותנה הוא מרכיב מרכזי בתורת הענישה. תכליתו צופה פני עתיד ויש בו כדי להרתיע את האדם לבל יחזור על מעשיו. רכיב זה נועד להציב תמרור אזהרה למורשע בדין, לעתיד לבוא..." (ע/51/01 רנ"ג יצחק אילוז נ' התובע הצבאי הראשי, תק-צב 2001(2), 64, עמ' 68). עונש תנאי קל מדי, עלול להחטיא את מטרות הענישה, ועלול לשדר מסר שגוי אודות חומרת העבירות שבגינן ניתן.

זאת ועוד, קשה להבין את הנמקתו של השופט הנכבד קמא, אשר במשפט אחד מציין כי העונש אינו כבד ומתחשב בגילו של המשיב ומצבו הבריאותי, ובמשפט שלאחר מכן הוא מחליט להקל עם המשיב גם ברכיב המאסר על תנאי, בכדי לאזן את הבעייתיות הנובעת מהראיות, בעוד שניתן היה לצפות כי עונש התנאי יהיה חמור יותר, בכדי לאזן את ההקלה היחסית ברכיבי ענישה אחרים. השופט קמא אף לא דק פורתא בדבריו, כאשר נמנע מלציין כי אחד הטעמים להקלה בעונשו של המשיב, הוא הקושי הראייתי הקיים בתיק, כפי שהתובעת ציינה במפורש כאשר הציגה את ההסדר בפני בית המשפט. למעשה, כאשר השופט קמא החליט להקל בעונש התנאי בשל קשיים ראייתיים, הוא נתן לקשיים אלה משקל כפול, מפני שכאמור גם התביעה נתנה לכך משקל, כאשר הגיעה עם המשיב להסדר מקל יחסית.

למרות כל האמור לעיל, החלטתי בסופו של דבר שלא להתערב בפסק הדין של בימ"ש קמא, מפני שהרכיב של עונש תנאי אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק, אמנם חלק חשוב, מתמהיל ענישה שכולל גם רכיבי ענישה אחרים. לכן, כאשר אנו בוחנים את מתחם הסבירות של העונש שנגזר על המשיב, יש לבחון את המכלול, ולא להתייחס רק לרכיב עונשי זה או אחר.

אכן, אילו בית המשפט היה נמנע כלל מלהשית עונש מאסר על תנאי על נאשם, היה מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. אולם בנסיבות שלפנינו, נגזר עונש תנאי, אף כי נמוך במידה ניכרת מהמקובל, ורכיב עונשי זה נכלל בין כל רכיבי הענישה האחרים. בשים לב לתמהיל הכולל של העונש שנגזר על המשיב, נראה לי שגם אם העונש נמצא ברף התחתון של הענישה הראויה בעבירות אלה, עדיין אין הוא חורג ממתחם הסבירות, במידה שמחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור, והדברים אמורים במיוחד כאשר יתר רכיבי הענישה נגזרו על המשיב, לאחר שבימ"ש קמא כיבד במלואו את ההסדר שאליו הגיעו הצדדים ביחס לרכיבי ענישה אלו.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא שלא ראיתי מקום להתערב בגזר הדין שגזר בימ"ש קמא, ולכן הערעור נדחה.           

ניתנה היום, 11 בנובמבר 2010, ד' בכסלו התשע"א, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: